אוסימרטיניב (Osimertinib - Tagrisso) הינו מעכב טירוזין קינאז של הקולטן לגורם גדילה אפידרמלי (epidermal growth factor receptor tyrosine kinase inhibitor - EGFR-TKI), ברנני למוטציות משפעלות בגן EGFR. אוסימרטיניב פעיל גם כנגד T790M – מוטציה ספציפית ב- EGFR שמנבאת עמידות לתרופות מסוג EGFR TKI מהדור הקודם שהיא גם מהווה המנגנון השכיח שאחראי על התפתחות עמידות נרכשת לתרופות מסוג זה.
עוד בעניין דומה
מחקר AURA3 היה מחקר פאזה III עם תווית פתוחה והקצאה אקראית, אשר העריך את היעילות והבטיחות של אוסימרטיניב בהשוואה לכימותרפיה על בסיס פלטינום (Cisplatin or Carboplatin) יחד עם פמטרקסד (Pemetrexed - Alimta) בקרב מטופלים עם NSCLC מתקדם וחיובי ל- T790M, אשר מחלתם התקדמה תחת טיפול קו-ראשון שהכיל EGFR-TKI מהדור הישן.
מטופלים שנמצאו מתאימים היו בגילאי 18 ומעלה עם מוטציות מתועדות ב- EGFR, התקדמות רדיולוגית של NSCLC לאחר טיפול קו-ראשון עם EGFR-TKI ואימות מרכזי של נוכחות מוטציית T790M (על ידי בדיקת cobas® למוטציות ב- EGFR), מדגימת גידול שנאספה בביופסיה שבוצעה בעת התקדמות המחלה. במחקר נכללו גם מטופלים עם גרורות יציבות במוח ללא תסמינים.
המטופלים הוקצו אקראית ביחס 2:1 ל- 80 מ"ג אוסימרטיניב פומי פעם ביום או לפלטינום-פמטרקסד (500 מ"ג/מ"ר פמטרקסד יחד עם 75 מ"ג/מ"ר ציספלטין [Cisplatin - Abiplatin] או קרבופלטין [Carboplatin] AUC5 [מינון מקסימלי: 750 מ"ג]) אחת לשלושה שבועות במשך עד שישה מחזורים; ניתן היה להמשיך את הטיפול בפמטרקסד כטיפול אחזקתי.
התוצא העיקרי שנבדק היה ההישרדות ללא התקדמות, אשר הוערכה על ידי החוקרים לפי הקריטריונים המקובלים להערכת תגובה בגידולים מוצקים (RECISTv. 1.1). ניתוחי רגישות בוצעו בסקירה מרכזית בלתי-תלויה עם סמיות להקצאת הטיפול.
419 מטופלים הוקצו לאחת משתי קבוצות הטיפול: 279 הוקצו לאוסימרטיניב ו- 140 לפלטינום-פמטרקסד. מאפייני המטופלים בקו הבסיס היו דומים בסך הכל בשתי הקבוצות: 64% היו נשים, 65% אסיאתיים, 68% מעולם לא עישנו, 34% היו עם גרורות במוח ו- 66% היו עם מוטציות exon 19 deletion ב- EGFR. אוסימרטיניב הביא לשיפור מובהק בהישרדות ללא התקדמות, בהשוואה לפלטינום-פמטרקסד: חציון: 10.1 חודשים לעומת 4.4 חודשים, יחס סיכון (hazard ratio – HR):י0.30, 95% רווח בר סמך: 0.23-0.41, p<0.001. ממצא זה היה עקבי בניתוח הישרדות ללא התקדמות גם בסקירה מרכזית בלתי תלויה, אשר מצאה כי חציון ההישרדות היה 11.0 חודשים לעומת 4.2 חודשים, HR:י0.28, 95% רווח בר סמך: 0.20-0.38, p<0.001. שיעור התגובה האובייקטיבית השתפר באופן מובהק עם אוסימרטיניב (71%) בהשוואה לפלטינום-פמטרקסד (31%): יחס סיכויים (odds ratio – OR):י5.39, 95% רווח בר סמך: 3.47-8.48, p<0.001. חציון משך התגובה היה 9.7 חודשים (95% רווח בר סמך: 8.3-11.6) עם אוסימרטיניב ו- 4.1 חודשים (3.0-5.6) עם פלטינום-פמטרקסד.
תופעות לוואי בדרגות 3-4 הקשורות לטיפול דווחו בקרב 6% מהמטופלים שהוקצו לאוסימרטיניב (n=16) ו- 34% מהמטופלים שהוקצו לפלטינום-פמטרקסד (n=46). תופעות הלוואי השכיחות ביותר שדווחו בקבוצת האוסימרטיניב היו שלשולים (29%; בדרגה 3 ומעלה: 1%), פריחה (28%; בדרגה 3 ומעלה: פחות מ- 1%) ותופעות הלוואי השכיחות ביותר שדווחו בקבוצת הפלטינום-פמטרקסד היו בחילות (47%; בדרגה 3 ומעלה: 3%) וירידה בתיאבון (32%; בדרגה 3 ומעלה: 3%).
ממצאי המחקר מראים כי בקרב מטופלים עם NSCLC מתקדם וחיובי ל- T790M בגן EGFR, אשר מחלתם התקדמה תחת טיפול ב- EGFR-TKI מהדור הישן, אוסימרטיניב (טאגריסו) הפגין יעילות עליונה על פני פלטינום-פמטרקסד, עם ירידה של 70% בסיכון להתקדמות המחלה.
מקור:
Randomised Phase III Study of Osimertinib vs Platinum-Pemetrexed for EGFR T790M-Positive Advanced NSCLC (AURA3)
http://library.iaslc.org/virtual-library-search?product_id=6&author=&category=&date=2016-12-06&session_type=Plenary&session=&presentation=&keyword
לפרסום המלא: http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa1612674